Beta
Beta. The site is still being built.
Compare
הסולר שנכנס היום לרצועה הוא חלק מההסכם שמדינת ישראל הסכימה לו כדי לקבל את החטופים. היה צריך לקבל החלטה בין שתי אופציות גרועות עם מחירים קשים. אני עד היום חושב שהחלטנו שם נכון
Promiseאני חי בעולם אמיתי ואני לא אזרוק סיסמאות כי אני לא רוצה לשקר. יבוא יום, והוא קרוב, שנגיד לאמריקנים שאנחנו נעשה את זה בכוחות עצמנו ושזה לא ילך ככה
ביקרתי הערב בבית החולים רמב״ם את הפצועים מהאירוע הקשה בצפון ואת בני משפחותיהם.
שמעתי מהם על רגעי האירוע, על הגבורה ועל העזרה ההדדית.
אני מבקש מכל אזרחי ישראל: הקפידו על הנחיות פיקוד העורף, ובשום אופן אל תגעו בנפלים או בחפצים חשודים.
מאחל החלמה מהירה ושלמה לכל הפצועים.
ההישגים אדירים. ריסקנו את הציר האיראני, שמנו סוף לאיום הגרעין - זה כמובן לא נגמר עוד - כתשנו את חמאס וחיזבאללה
אני דורש מהרמטכ״ל, מראש השב״כ ומהיועמ״שית לפתוח בחקירה מקיפה כנגד המשתתפים בסרט ״נז״א״ ולהעמיד אותם לדין בגין עבירות ביטחון מידע חמורות, הוצאת דיבה פלילית ופגיעה באינטרסים מדיניים וביטחוניים של ישראל.
הסרט מגולל עלילה שקרית, מטעה ומגמתית שמוציאה דיבה רעה על מדינת ישראל ועל צה״ל בעולם ופוגעת פגיעה קשה במעמדה של ישראל.
אנחנו תמיד נעמוד עם לוחמינו האהובים והגיבורים!
Promiseאני מגנה במונחים החריפים ביותר האפשריים את מתקפת הטרור המזעזעת בנמל התעופה בריאד. בשם אזרחי ישראל, אני מביע את תנחומינו העמוקים ביותר למשפחות הנרצחים ומאחל לפצועים החלמה מלאה. הטרור מכוון נגד אנשים חפים מפשע ומבקש להפיץ פחד וחוסר יציבות. יש להתמודד עמו בנחישות. ישראל מצפה למזרח תיכון חזק - כזה שעומד מאוחד מול איומים, מגן על תושביו ובונה עתיד של ביטחון, שיתוף פעולה ושגשוג עבור כל עמי האזור
Promiseכולנו רוצים להגיע לחקר האמת על אירועי 7 באוקטובר
חלק מהקטעים הרגישים מבחינה ביטחונית הושחרו
Promiseלא תהיה ממשלה עם נתניהו. נתניהו נושא באחריות אישית וישירה על ה-7 באוקטובר, הוא גם ברגע זה מחזיק בלשכה שלו סוכנים קטארים, כל מי שהיה שם הבין שאמרתי דברים כדי להמחיש את האבסורד, הוא נגד ועדת חקירה, נגד גיוס חרדים, הוא לא יכול להמשיך דקה נוספת בתפקיד
הערב קיבלנו הוכחה נוספת כי היד שמימנה את הנוח׳בות שטבחו בנו, היא היד שמימנה את האדם הקרוב ביותר לראש הממשלה.
זו פרשת הבגידה החמורה ביותר בתולדות המדינה, כאשר מתוך קודש הקודשים, לשכת ראש הממשלה, בזמן מלחמה, פעלו להלבין את האויב המסוכן ביותר שלנו - קטאר.
אוריך ניסה להלבין את קטאר, והרשיע את נתניהו, שהחליט להשאיר אותו בתפקיד כדי לכסות על הבגידה.
Promiseמציע לכולם להירגע.
אמרתי אלף פעמים
שנתניהו נושא באחריות ישירה ואישית לטבח ה-7 באוקטובר ולכן עליו ללכת הביתה.
לא נשב איתו בשום קונסטלציה.
כל מי שראה את דבריי היום הבין שהם נועדו להמחיש את האבסורד, שהרי נתניהו נגד גיוס לכל, נגד ועדת חקירה ממלכתית ונגד חוקה לישראל.
תרימו את הראש!
בעוד שבועיים אנחנו נחליף את הממשלה הנוראה הזאת, ונתחיל בתיקון מהיר של המדינה.
Promiseעכשיו בכנס "ביחד" באקספו תל אביב:
"כל עוד נתניהו, דרעי, סמוטריץ וגולדקנופף משלמים לאנשים כדי שלא יתגייסו - מי בדיוק יתן לחיילים שלנו את התגבורת שהם צריכים?
אנחנו ניקח שלושים מיליארד שקל מהמשתמטים - ונעביר אותם למשרתים.
זאת מהפכת המשרתים:
מי שלא משרת את המדינה - לא יקבל שקל מהמדינה!"
Promiseזאת לא כותרת מאוקטובר 2023.
זאת כותרת מהיום, אוקטובר 2026.
נתניהו יזם את מזוודות הכסף הקטארי שמימנו את הטבח (אני עצרתי אותן).
הוא אפשר לחמאס להתעצם לפני הטבח, והוא ממשיך באותה קונספציה גם היום.
נתניהו עדיין מסרב להגדיר את קטאר כמדינת אויב.
אותה היד הקטארית שמימנה את הנוחבות מימנה גם את היועצים הקרובים ביותר של נתניהו, ונתניהו ממשיך להעסיק סוכן קטארי בלשכתו עד לרגע זה.
בקרוב נחליף אותם, נגדיר את קטאר כמדינת אויב, ונתקן את ישראל.
Promiseהייתי היום באזכרה של מפל אדם ז"ל שנרצחה בנובה.
את הביקור הראשון שלי בבית המשפחה הזו, מיד אחרי השבעה באוקטובר, אני לא אשכח כל חיי.
**
יום-יומיים לאחר השבעה באוקטובר, בשעת בוקר מוקדמת, המדינה בהלם.
עוד לפני הלווייתה של מפל, הגעתי לבית אחותה, מעיין.
היו שם אמה, אחיה ירדן, מעיין ויובל, בן הזוג של מעיין.
ישבנו בחצר ודיברנו.
ואז הגיע רועי שלו, בן הזוג של מפל, והוא התיישב לספר לראשונה למשפחתה מה בעצם אירע וכיצד מתה מפל.
קמתי לעזוב ברגע כל כך אישי, אך המשפחה אמרה לי: ״תישאר״.
ואז, במשך כשעה, תיאר רועי בקול רועד, פרט אחר פרט.
כיצד התחבאו הוא ומפל מתחת לרכב, והילי סולומון ז״ל, חברתה של מפל, מתחת לרכב אחר בקרבתם סביבם עשרות, אם לא מאות, מחבלים.
כיצד הם שתקו וניסו להעמיד פני מתים.
כיצד המחבלים הארורים הגיעו וירו בהם, ״וידוא הריגה״ מטווח אפס.
כיצד הדם זרם מגופם, וחייה של מפל זרמו ממנה ונגמרו שם, כשהם צמודים.
כיצד המפלצות הגיעו פעם שנייה וירו בכולם שוב, והדלק של האוטו נזל עליהם והתערבב עם הדם.
כיצד הוא צבע את עצמו, ונדמה לי שגם את מפל, בדם כדי שייראו כמתים.
כיצד במשך שעות ארוכות אף אחד לא הגיע.
הרגשתי שאני שומע את סיפורו של ניצול שואה, דקות לאחר שחרורו מאושוויץ.
כי זה מה שהיה שם. שואה קטנה.
אין מדינה. אין צבא.
יהודים מסתתרים שעות מפני מפלצות רצחניות.
כולנו הרגשנו שרועי חש ייסורי מצפון על שלא הצליח להציל את אהבת חייו, מפל ז״ל, ואת הילי חברתה.
רועי כמובן לא יכול היה לעשות דבר מעבר למה שעשה.
משפחתה של מפל גם אמרה לו את זה בצורה הכי ברורה, וקיבלה אותו באהבה גדולה וברגישות.
מאז, להבנתי, רועי ניסה לעזור לאחרים ככל האפשר.
לפני שנה, כוחו של רועי כבר לא עמד לו, והאיש הזה, עם הנפש הפצועה, שם קץ לחייו.
עוד נפש שנרצחה ביום הארור הזה.
*
לעולם לא נשכח את מפל, את רועי ואת כל הנרצחים והנופלים.
מעיין אחותה של מפל ז"ל, והמשפחה כולה, דורשים דבר אחד:
ועדת חקירה ממלכתית, שתרד לחקר האמת ותעשה צדק עם זכרה של מפל ז"ל.
אנחנו נשבעים לקיים את בקשתם.
אנחנו חייבים את זה להם ולכל המשפחות השכולות.
תהיינה נשמותיהם של מפל אדם ושל רועי שלו צרורות בצרור החיים.
Promiseמזעזע. אפס ביטחון.
בקרוב נתקן את זה ונחזיר את החוק והסדר לישראל.
Promiseמאז השבעה באוקטובר השתתפתי ביותר מ־500 לוויות וניחומי אבלים.
זה משנה אותך מבפנים.
אי אפשר לפגוש כל כך הרבה כאב, אהבה ואומץ ולהישאר אותו אדם.
אתה יושב מול הורים שאיבדו את הבן שלהם. מקשיב לסיפורים על הבת שלא תחזור. ולוקח איתך משהו מכל בית ומכל משפחה.
אני רוצה לשתף אתכם בכמה תובנות אישיות מהמסע הכואב הזה:
**
להגיד לאהובים שלנו עוד בחיים כמה אנחנו אוהבים אותם.
כל כך הרבה פעמים שמעתי ממשפחות שכולות על תחושת ההחמצה הצורבת:
"אם רק הייתי יכולה לומר לו עכשיו כמה אני גאה בו ואוהבת אותו…".
"אם רק הייתה לי עוד הזדמנות אחת לחבק אותה".
לא פעם אני מוצא את עצמי יוצא מהלוויה או מניחום אבלים, ומיד מתקשר לאמא שלי לשאול מה שלומה או מתקשר לגילת אשתי ואומר לה שאני אוהב אותה, ככה סתם באמצע היום.
לא לשמור מילים טובות בבטן.
**
למדתי שגדל כאן דור צעיר שאין דומה לו בעולם.
צעירה אמריקאית טיפוסית בת 20 היתה אולי בלוויה אחת כל חייה, של איזו סבתא שהלכה לעולמה בשיבה טובה.
צעירים ישראלים בני גילה היו לצערנו בלוויות רבות מספור בשנים האחרונות.
זה שובר את הלב.
אני מביט בפניהם של הלוחמים הצעירים כשאני משוחח איתם בהלוויות ורואה על פניהם את מוראות הקרב ואת העצב על אובדן החברים.
כאילו התבגרו בבת אחת.
אבל אני רואה בעיניהם גם את הנחישות, את האמונה הבוערת שבכוחם לתקן.
הדור הזה הוא התקווה שלנו.
בשנים הבאות יקומו לנו מתוכם עוד גיבורות וגיבורים, יצטרפו להנהגת המדינה ויבנו מחדש את ישראל.
**
שְכול זה לא מדבק.
הרבה אנשים נרתעים מלהתקרב למשפחות שכולות.
מפחדים לגשת, לדבר, להתעניין. הרבה משפחות מספרות שמרוב זהירות יתר של הסביבה, הן נשארות עם הכאב לבד. אנשים לא יודעים מה להגיד.
"כאילו אנחנו שבירים", אמרה לי מישהי, "או כאילו השכול הזה מדבק".
השכול לא מדבק.
מה שכן מדבק הוא האומץ של האנשים האלה להגיד כן לחיים אחרי המוות.
והאהבה שלהם למדינה הזאת, שעמדה במבחן שאין קשה ממנו.
אז אל תפחדו לגשת. תשאלו בפשטות, גם אם אתם לא מכירים: "תספרי לי על הבן שלך".
תנו חיבוק.
לא תידבקו מהשכול. תידבקו רק מהחיים.
**
"להיות ראויים להם" זאת לא רק סיסמה.
משפחות שכולות מתחננות ודורשות מאיתנו, מעל קברם של יקיריהן, להיות מאוחדים יותר.
להפסיק עם הקרע הפנימי שמחליש אותנו כל כך.
לפעמים בנסיעה חזור מהלוויה כזו אני מדליק את הרדיו ברכב ומייד מכבה אותו שוב.
הפער בין צוואת המשפחות לבין הריבים הקטנוניים בפוליטיקה ובתקשורת פשוט בלתי נסבל.
זאת האחריות של כולנו לתקן את זה.
גם שלי.
**
במותם ציוו לנו חיים
כשקוראים את הצוואות המצמררות שהשאירו לוחמים לפני היציאה לקרב, רואים בקשה אחת שחוזרת שוב ושוב: הבקשה מהמשפחה והחברים לא לשקוע באבל אלא להתאמץ להמשיך בחיים.
זה כל כך גורף, עד שאפשר להניח שגם הנופלים שלא כתבו מכתב פרידה היו רוצים למסור לכולנו בדיוק את המסר הזה.
הצוואה הכי קצרה שקראתי בחיי היא בת שלוש מילים.
סמל איתי עמר ז"ל כתב אותה לפני הכניסה לעזה, בפתק בטלפון שלו.
הוא נפל בקרב בעזה כשהוא רק בן 19.
כשהמשפחה שלו פתחה במהלך השבעה את הפתק בטלפון הנעול שלו, היא גילתה את
המילים:
"תשארו שמחים בשבילי".
**
לכל בני המשפחות השכולות, אנחנו נשבעים לעשות הכל כדי לקיים את צוואת הבנים והבנות שלכם.
לתקן ולהיות ראויים.
זו משימת חיינו.
The first pair is chosen at random on every visit. Everything collected since 8 September.